מרכז קהילתי בית הכרם ע"ש זיו ומרקס ואח' נ' ששון ואח'

פסק דין

בפניי תביעה כספית.

1. (א) התובע הוא מרכז קהילתי. הנתבע הפעיל חוג ריקודי עם באולם של התובע. הצדדים נקשרו בחוזה הרשאה לעניין זה. על פי החוזה, היה על הנתבע לשלם לתובע עבור השימוש במבנה האמור. בין הצדדים נכרתו לעניין זה מספר הסכמים, כמפורט להלן.

(ב) בהסכם הראשון, מיום 12.11.08, נקבע כי האולם יעמוד לרשות הנתבע בכל יום ב' בשבוע בין השעות 20:30 – 24:00. בנספח לחוזה (נספח א' לכתב ההגנה), צויינו השעות 20:15 – 24:30 (ראו לעניין זה בתצהירו של מנהל התובע, מר רפי אבידן, להלן – מר אבידן). הנתבע התחייב לשלם בגין השימוש סך של 400 ₪ לשעה. הוסכם, כי עד ליום 19.1.09 ישולם 50% בלבד. ההתקשרות היתה עד ליום 31.8.09. הוסכם כי התשלום ייעשה ב – 10 תשלומים, כי המפגש הראשון יהיה ללא תשלום (17.11.08), וכי התשלום ייעשה לא יאוחר מ ה – 10 בכל חודש.

(ג) ביום 2.3.09 נחתמה תוספת להסכם, לפיה שעות השימוש יהיו 20:15 – 00:30; ישולם סך של 1,200 ₪ לכל ערב; ההסדר יהיה עד ליום 29.6.09; וכי לאחר המועד האמור, יתבטל הנספח והסכם ההתקשרות יחזור לתוקפו.

(ד) ביום 17.3.09 הועלה על הכתב סיכום נוסף (נספח ח'1 לתצהיר הנתבע). המדובר בסיכום בין הנתבע ובין מר מקס ספטר, מנהל אגף הספורט של התובע (להלן – מר ספטר). במסמך זה דובר על הנחה של 50% למשך שלושה חודשים (עד ליום 23.2.09); 4 שעות שימוש לערב; 3 פעמים ללא תמורה; ובאופן התואם את האמור בתוספת להסכם, תעריף של 1,200 ₪ לערב החל בחודש מרץ 2009. יצויין, כי נספח ח'1 הנ"ל מאוחר להסכם. המדובר בשינוי בכתב בהסכמת הצדדים, אשר התובע אינו מתכחש לו (ראו תצהיר מר אבידן, בסעיף 10(א); עדות מר ספטר, בעמוד 8).

(ה) בהמשך לכך, נחתם ביום 5.7.09 הסכם רשות נוסף (להלן – ההסכם השני). תקופת ההסכם היא ל – 14 חודשים, מיום 1.7.09. שעות הפעילות הוגדרו כ 20:00 – 24:00 בימי ב'. נקבע כי החל מחודש אוגוסט 2009, הפעילות תהיה באותן שעות, בימי ה'. התעריף הועמד על 1,200 ₪ לערב, כאשר התשלומים ייעשו אחת לחודש, לא יאוחר מיום 10 בכל חודש.

2. ככלל, אין חולק כי הנתבע השתמש בפועל באולם מדי שבוע (בכפוף לאילוצים כגון חול המועד), עד ליום 22.10.09. אין חולק, כי בסך הכל, שילם הנתבע, על פי קבלות שהוצגו, סכום של 19,200 ₪ בכתב ההגנה טען הנתבע כי שילם סכומים נוספים במזומן, בגינם לא הוצאה קבלה (סעיף 18). הנתבע לא עמד על טענה זו בחקירתו הנגדית או בסיכומיו. לעניין זה אדרש בהמשך. .

בכתב ההגנה טען הנתבע כי שילם סכומים נוספים במזומן, בגינם לא הוצאה קבלה (סעיף 18). הנתבע לא עמד על טענה זו בחקירתו הנגדית או בסיכומיו. לעניין זה אדרש בהמשך.

3. כתב התביעה הועמד, לכתחילה, על סך של 24,000 ₪. בתצהיר של מנהל התובע, מר רפי אבידן (להלן – מר אבידן), הועמד החוב הנטען על סך של כ – 22,700 ₪ (סעיף 10).

4. (א) כתב התביעה מבוסס על הטענה, כי הנתבע לא שילם עבור השימוש באולם במועדים שונים (המפורטים בנספחים ג', ד' לכתב התביעה). תמיכה בנטען בכתב התביעה עולה מרישומים שנעשו בזמן אמת, וצורפו כנספח א' לתצהיר מר ספטר. הגם שניתן היה לצפות לרישומים מסודרים יותר, תוכנו של המסמך האמור, והפירוט בו, עולה בקנה אחד עם הנטען בתביעה.

(ב) תצהירו של מר אבידן הועמד (ראו בפיסקה 10) על בסיס שונה, לפיו חושב הסכום הכולל שהיה על הנתבע לשלם בגין כל התקופה, על פי חלוקה לשלוש תקופות: (א) תקופה ראשונה, עד סוף פברואר 2009, בה התקיימו 15 שיעורים, 14 מהם של 4 שעות מר ספטר, אשר ביצע את החישובים לכתחילה, הבהיר כי לא היו הודעות בזמן אמת על קיצור בפועל של זמן החוגים (בעמוד 9). החריג היחיד לכך הוא קבלה מס' 5277, שצורפה לתצהיר הנתבע, שם נכתב לגבי אחת ההרקדות כי ארכה 3.5 שעות בלבד (ראו התייחסות מר ספטר לכך, בעמוד 9 לעדותו). , ואחר מהם 3.5 שעות (ראו לפירוט בנספח א' לתצהיר מר אבידן, ולסעיף 10 לתצהירו). לגבי תקופה זו, נוכו 3 ערבים שהיו ללא תשלום, ונוכתה הנחה של 50% עד לסוף פברואר 2009 הנתבע טוען לסתירה בראיות התובע לעניין זה. כעולה מן התיאור לעיל, הסיכום שבנספח ח'1 שינה את הסכמות הצדדים לגבי שלושת החודשים הראשונים של השימוש באולם. בתצהיר מר ספטר דובר, בניגוד לאמור בנספח זה, על הנחה לתקופה של חודשיים. בנסיבות העניין הדבר נובע מטעות, שעניינה הסתמכות על ההסכם נספח א' לכתב התביעה (ראו פיסקה 5 לתצהיר האמור; ראו גם עדותו, בעמוד 9, כי שכח על דבר קיומו של נספח ח'1). לא אוכל לקבוע, בראיית המכלול, כי המדובר, כטענת הנתבע, בשקר מכוון, ומה גם שהדבר לא הוביל לדרישה מופרזת של כספים מצד התובע. (ב) תקופה שניה, עד לחתימה על ההסכם השני, בה התקיימו 15 שיעורים, לפי 1,200 ₪ לערב. (ג) תקופה שלישית, בה התקיימו 12 שיעורים, לפי 1,200 ₪ לערב.

מר ספטר, אשר ביצע את החישובים לכתחילה, הבהיר כי לא היו הודעות בזמן אמת על קיצור בפועל של זמן החוגים (בעמוד 9). החריג היחיד לכך הוא קבלה מס' 5277, שצורפה לתצהיר הנתבע, שם נכתב לגבי אחת ההרקדות כי ארכה 3.5 שעות בלבד (ראו התייחסות מר ספטר לכך, בעמוד 9 לעדותו).

הנתבע טוען לסתירה בראיות התובע לעניין זה. כעולה מן התיאור לעיל, הסיכום שבנספח ח'1 שינה את הסכמות הצדדים לגבי שלושת החודשים הראשונים של השימוש באולם. בתצהיר מר ספטר דובר, בניגוד לאמור בנספח זה, על הנחה לתקופה של חודשיים. בנסיבות העניין הדבר נובע מטעות, שעניינה הסתמכות על ההסכם נספח א' לכתב התביעה (ראו פיסקה 5 לתצהיר האמור; ראו גם עדותו, בעמוד 9, כי שכח על דבר קיומו של נספח ח'1). לא אוכל לקבוע, בראיית המכלול, כי המדובר, כטענת הנתבע, בשקר מכוון, ומה גם שהדבר לא הוביל לדרישה מופרזת של כספים מצד התובע.

5. (א) חישובים אלה מעוגנים במערך ההסכמי שבפניי. הם לא הופרכו. על פיהם, סכום החוב המתקבל, לאחר ניכוי הסכום ששולם, הינו 22,700 ₪. הטעם לפער בין סכום התביעה ובין הסכום האמור נובע מטעות של 100 ₪, ומכך שלכתחילה הוכלל בחישוב שיעור ביום 13.4.09, אשר בדיעבד התברר כי לא ניתן, בשל חול המועד פסח.

(ב) יצויין, כי נוסף לטעות זו, נפלה טעות גם בנספח ד' לכתב התביעה, בו נכתב, שלא כפי שעולה מן המסמכים, כי הנתבע שילם בסך הכל סכום של 16,500 ₪ (ראו פיסקה 11 לתצהיר מר אבידן). גם טעות זו תוקנה, ואין כעת כל טענה לטעות לגבי הסכום ששולם בפועל על ידי הנתבע.

6. (א) הנתבע טען לפירעון של כל חובותיו לתובע. טענה זו שלובה בטענה נוספת, כי סוכם בעל פה על הנחות משמעותיות גם בתקופה שלאחר פברואר 2009 (ראו בפיסקה 27 לתצהירו). מטעמים עליהם אעמוד, דין טענות אלה להידחות.

(ב) בהקשר זה טען הנתבע, על יסוד קבלה שצורפה לכתב ההגנה (מס' 2010/3335) כי סך של 2,400 ₪ ששילם ביום 28.10.09, מהווה פירעון מלא ביחס לתקופה 1.9.09 – 25.10.09. טענה זו היא בלתי סבירה על פניה. נקודת המוצא, המעוגנת במערך ההסכמי, הינה תעריף של 1,200 ₪ לערב. מן המסמכים עולה עוד, כי בשני החודשים האמורים התקיימה הרקדה בלא פחות מ – 8 ערבים. על פי התעריף ההסכמי, יש לשלם עבורם סך כולל של 9,600 ₪. מכך עולה, כי לטענת הנתבע ניתנה לו, ביחס לאותה תקופה, הנחה של לא פחות מ - 75% (ראו פיסקה 17 לכתב ההגנה). טענה זו אינה סבירה כלל. בהעדר נקודת אחיזה כלשהי לטענה האמורה במסמכים שבפניי, אני דוחה אותה.

7. באופן דומה, טען הנתבע כי תשלום בסך של 3,000 ₪, ששילם ביום 29.6.09 (נספח ה' לתצהירו; סעיף 20 לתצהיר), סילק את מלוא החוב שהיה באותה נקודת זמן. החוב באותו מועד עמד, על פי טענה זו, על סך של 12,000 ₪ (בפיסקה 25 לתצהיר). גם כאן, טוען הנתבע, בלא אינדיקציה כלשהי במסמך בכתב, כי ניתנה לו הנחה של כ – 75% מן החוב. אף טענה זו היא בלתי סבירה על פניה. יצויין, כי גם בקבלה הרלוונטית (2009/15669) אין תמיכה לטענה האמורה. אין גם כל הסבר מניח את הדעת מדוע יוותר התובע על עיקר החוב, בשתי הזדמנויות שונות, כנטען.

8. (א) ודוק. בשלבים הראשונים של ההתקשרות, כעולה מן התיאור לעיל, אכן סוכם בין הצדדים על הנחה. הסיכומים הועלו באופן ברור על הכתב. לעומת זאת, אין עיגון כתוב כלשהו להנחות להן טוען הנתבע לגבי התקופה שלאחר פברואר 2009 (ראו בפיסקה 27 לתצהיר הנתבע טען גם להפרת הבטחה לתת לו מספר ערבי פעילות בחינם לאור מספר הרוקדים המועט, עד שיתייצב החוג, וזאת לאחר החתימה על ההסכם מיום 5.7.09 (בפיסקה 81 לתצהירו). אין להבטחה נטענת זו עוגן כלשהו בהסכם. אני מתקשה לקבלה. ). טענת הנתבע הוכחשה (פיסקה 15 לתצהיר מר אבידן). מדובר בטענה המנוגדת למסמך בכתב. בכל מקרה, דווקא על רקע העובדה, שבתקופה עד פברואר 2009 ניתן ביטוי כתוב וברור להסכמה בדבר הנחות, היה מקום לצפות כי אם הייתה הסכמה דומה בתקופה שאחרי כן, היא תקבל ביטוי דומה.